אבל דבר אחד נשאר ברור ועל כך אני אסירת תודה.
כל זה מתאים לרעיון השירותי שלי. זה משהו הגיוני בדיעבד.
או למה אני לא מתחרטת. זהו תחום חדש יחסית עבורי, למרות שאני רואה בו חוויה "נוסטלגית".
אולי צמרמורת היא מילה טובה לתאר את זה, אולי לא. אנחנו יכולים לשים את עצמנו במצב מאושר. אני מבינה את זה עכשיו.
ועם שינוי העולם, הם החליטו שסיימו עם השמחה ה"גחמנית", שגרמה להם להרגיש קלילים יותר.
זו המורשת שלי, זה לא רק חיזק אלא גם קשר כל כך הרבה מחבריי לכאן ואני אוהבת את זה.
ואני רדפתי אחריהם עד הסוף. זה מאוד מלחיץ.
הם מאמינים שכולנו יכולים להפיק תועלת מההרפתקאות בחיי היומיום שלנו. אני לא בסכנה מיידית.